גניבת עין בעסקים – מה עושים כשמעתיקים את המותג שלך

כאשר עסק מנסה “לרכב על ההצלחה של אחר” ומציג את המוצר או השירות שהוא מציע כשייכים לעסק אחר או כאילו יש להם קשר אליו, למרות שאין ביניהם שום קשר אמיתי, מדובר בגניבת עין בעסקים. פעולה כזה מאפשרת לתבוע פיצויים ואף לדרוש צווי מניעה שימנעו את המשך השימוש המטעה.

אנגליה, שנת 1584. המלכה אליזבת הראשונה יושבת על כס המלוכה, וויליאם שייקספיר עדיין לא החל לכתוב את מחזותיו ויצרן בדים מגלוסטרשייר פונה לבית המשפט לאחר שגילה כי מתחרה תופר על הבדים שלו את אותו סימן וראשי תיבות שבהם השתמש יצרן הבדים כדי לזהות את מוצריו.
לטענתו, מדובר בחיקוי שנועד לנצל את המוניטין שצבר במשך שנים של עבודה ולהטעות את הציבור.

אף שפסק הדין המקורי לא השתמר, המקרה, הידוע כ- “The Gloucestershire Clothier’s Case” , נחשב בספרות המשפטית למקרה הראשון שתיאר דיון שיפוטי בעקרונות של עוולת ה- Passing Off, שהפכה ברבות השנים לאבן יסוד גם בדין הישראלי תחת השם גניבת עין.

במדריך הבא, נסקור מהי עוולת גניבת עין בעסקים, מהם התנאים להוכחתה, נבחן את ההבדל בין גניבת עין לבין הפרת סימן מסחר ואילו כלים עומדים לרשות הנפגע. לבסוף, נציע גם המלצות מעשיות לעסקים וכיצד עורך דין לגניבת עין עשוי לעזור מאוד הן לתובע והן לנתבע.

יסודות עוולת גניבת העין

עוולת גניבת עין נועדה להגן על תחרות הוגנת ולמנוע מצב שבו עסק אחד רוכב על גב המוניטין של עסק אחר תוך הטעיית הציבור.

סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע: “לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר”.

במילים פשוטות, החוק אוסר על בעל עסק לגרום לכך שהמוצר או השירות שלו ייראו בטעות כאילו הם שייכים לעסק אחר, או שיש ביניהם קשר עסקי שלא באמת קיים.

כדי להוכיח עוולת גניבת עין, על התובע לעמוד בשני תנאים עיקריים:

• הוכחת מוניטין.
• הוכחת חשש להטעיה.

בנוסף על שני התנאים המרכזיים, מוניטין והטעיה, במקרים מסוימים בית המשפט יבחן גם את קיומו של קשר סיבתי בין מעשי הנתבע לבין נזק שנגרם בפועל או נזק פוטנציאלי, במיוחד כאשר נתבעים סעדים כספיים.

לקריאה נוספת: זה הסוד שלי- המדריך המשפטי לניהול, שמירה ואכיפה של סודות מסחריים

נפרט על היסודות השונים:

מוניטין – הוכחת ההכרה הציבורית

כדי לבסס עוולת גניבת עין, על התובע להוכיח כי צבר מוניטין. החוק אינו מגדיר מהו “מוניטין”, אך מקובל לתארו כהכרה ציבורית במוצר או שירות ככאלה שמקורם בתובע, באופן שגורם לצרכנים לקשר ביניהם לבין העסק המסוים.

מוניטין אינו נמדד רק לפי משך הפעילות או הצלחה כלכלית. מה שחשוב באמת הוא התודעה שיצר העסק בקרב הציבור. גם עסק קטן, שפועל באזור גיאוגרפי מצומצם, יכול להיחשב לבעל מוניטין, אם לקוחות מזהים אותו עם עיצוב, סגנון או שם ייחודי.

כך למשל, ייתכן שבית קפה שכונתי שפועל מספר שנים תחת שם ייחודי ועיצוב מובחן, ושהשקיע בפרסום מקומי, ייחשב לבעל מוניטין מקומי, גם אם הוא אינו מוכר מחוץ לאזור הפעולה שלו. אם עסק אחר באותו אזור ישתמש בשם דומה או יאמץ עיצוב מטעה, בית המשפט עשוי להכיר בכך כגניבת עין, משום שקיים סיכון שהלקוחות יטעו לחשוב שיש קשר בין השניים.

הטעיה – חשש סביר להטעיית הציבור

יסוד נוסף בעוולת גניבת עין עוסק בשאלה האם קיים חשש סביר שהציבור יתבלבל ויחשוב בטעות שמדובר במוצר או שירות שמקורם בתובע, או שיש קשר מסחרי כלשהו בין הצדדים, כאשר בפועל אין ביניהם כל קשר.

המבחן המקובל להוכחת הטעיה מחזיק מספר רכיבים וכולל: מבחן המראה והצליל, סוג הטובין, השכל הישר ויתר נסיבות האירוע. ההטעיה נבחנת מנקודת מבטו של הצרכן הסביר, לקוח ממוצע שפועל בתנאי שוק רגילים. לא נדרש להוכיח כוונה להטעות, אלא די בכך שהמוצר, העיצוב, הסימן או שם העסק דומים עד כדי בלבול.

חשוב להדגיש כי החשש חייב להיות סביר. כך למשל, לפני מספר שנים, בית המשפט העליון בחן האם מגזין חדש המיועד למגזר החרדי בשם “משפחה טובה” מהווה גניבת עין של מגזין וותיק יותר, והמיועד אף הוא למגזר החרדי, הקרוי בפשטות “משפחה”.

התשובה של בית המשפט העליון היתה בשלילה לאחר שנקבע כי אין המדובר בחשש סביר להטעיה. לדברי בית המשפט, אכן קיים דמיון בין השמות, אולם “הציבור אינו עולם-גולם”, והקוראים יודעים כי אותה מלה עצמה יכולה שתתאר מוצרים שונים באותו ענף. יתר על כן, אין בין המגזינים דמיון העשוי להטעות: העיצוב שונה, הכותרים שונים, התכנים המובלטים בשער העיתון שונים, דרך עיצוב תוכן העניינים שונה, החלוקה למדורים שונה ועוד (ע”א 5792/99).

הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע לנזק

לצד מוניטין והטעיה, כאשר התובע עותר לפיצוי כספי, לרוב, עליו להוכיח גם את קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו של הנתבע לבין הנזק שנגרם לו בפועל.

כך למשל, אם תובע טוען כי בעקבות השימוש המטעה שעשה הנתבע בשם מסחרי דומה, חלה ירידה בהכנסות העסק או פגיעה במוניטין, עליו להציג ראיות קונקרטיות לכך שהנזק נבע ישירות ממעשי הנתבע, ולא מגורמים חיצוניים אחרים כמו תחרות לגיטימית, שינויים בשוק או טעויות ניהוליות. בתי המשפט הכירו גם בנזק לא מוחשי, כמו פגיעה בשם הטוב או דילול מוניטין, אולם יש צורך בסיס ראייתי משמעותי.

מהו מוניטין בהקשר המשפטי?

מוניטין הוגדר בפסיקה כ “תדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו” (ע”א 945/06).

במילים אחרות, מוניטין מבחינה משפטית הוא הנכס הלא מוחשי שמשקף את ההכרה, האמון וההעדפה שהציבור רוחש לעסק, לשירות או למוצר, בשל איכותו, אמינותו, ייחודו או שמו. זהו הגורם שגורם ללקוח לבחור במוצר מסוים – לא רק בגלל תכונותיו, אלא בגלל הזיהוי עם מקורו.

הפסיקה הבחינה, בין היתר, בין שני סוגי מוניטין: הסוג הראשון, קשור למוניטין של היצרן מכוח תדמיתו החיובית; הסוג השני קשור למוצר עצמו, מכוח שמו הטוב, גם אם היצרן אינו מוכר לציבור.

הבחנה נוספת הקיימת בפסיקה היא בין מוניטין כללי לעומת מקומי. כך, מוניטין כללי מתאר מצב שבו העסק, המוצר או השירות מוכרים לציבור רחב, ברמה ארצית או לפחות חוצה־אזורית. זהו המצב השכיח במותגים ארציים, רשתות גדולות, חברות מוכרות ועוד (למשל, שטראוס, אסם, סנו ועוד).

לעומת זאת, מוניטין מקומי מתאר מצב שבו הציבור באזור מוגדר מזהה את העסק, השירות או המוצר עם מקור מסוים, גם אם מעבר לאותו אזור לא קיימת כל הכרה או פרסום. בהמשך לכך, כאשר החשש להטעיה מתקיים בתוך אותו מרחב גיאוגרפי רלוונטי, המשפט מכיר במוניטין מקומי כהצדקה לסעד משפטי.

סוגי גניבת עין ומקרים נפוצים

בעולם העסקי של ימינו, המאופיין בשיווק אגרסיבי ותחרות דיגיטלית, גניבת עין מתבצעת בדרכים מגוונות, חלקן גלויות וחלקן מעודנות ומתחכמות. להלן הסוגים הנפוצים ביותר של גניבת עין:

חיקוי שמות מסחריים ומותגים

אחת הצורות השכיחות ביותר של גניבת עין היא בחירת שם לעסק או מוצר חדש, הדומה מאוד לשם של עסק או מוצר קיים. זאת, במטרה ליהנות מהמוניטין שנבנה סביב השם המקורי.

העתקת עיצוב, לוגו או אריזות

סוג נפוץ אחר של גניבת עין הוא שימוש בעיצוב חזותי דומה של צבעים, פונטים, לוגו או סגנון אריזה, העלול לגרום לצרכן לחשוב שמדובר באותו מוצר או חברה קשורים.

כך למשל, במקרה של חברת מיניסו (Miniso), רשת קמעונאות עולמית למוצרי צריכה, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד רשת מקס סטוק. מיניסו טענה כי מקס סטוק עשתה שימוש בלוגו, צבעים ועיצוב המזכירים באופן בולט את המיתוג הבינלאומי של מיניסו. הטענה הייתה כי השימוש בגרפיקה דומה, לרבות צבעי אדום־לבן, מבנה הסמל ופונט, עלול להטעות את הציבור ולגרום לחשוב כי קיים קשר עסקי בין החברות.

בית המשפט קיבל את עמדת מיניסו, קבע כי קיים חשש ממשי להטעיה, והורה על הסרת המיתוג מהחנויות (ת”א 5802-04-18).

שימוש פסול בפרסום דיגיטלי

בעידן שבו חלק מרכזי של השיווק מתרחש באינטרנט וברשתות החברתיות, אחת מצורות גניבת העין שהתפתחו בשנים האחרונות היא שימוש במגוון רחב של שיטות קידום מניפולטיביות שנועדו להערים על האלגוריתם של מנועי החיפוש.

מדובר באמצעי פרסום שמטרתן למשוך צרכנים על בסיס זיהוי מוטעה עם מותג אחר, תוך ניצול של כלים כמו מילות מפתח (SEO), שימוש בהאשטאגים, רישום דומיין וכן נכסים ויזואליים המזוהים עם מתחרים.

כך למשל, הנתבע, בעליה של חנות לממכר וציוד היקפי לחיות מחמד ביבנה בשם “גולדפיש”, הגדיר בגוגל את “הטייטל” של חנותו ככולל את המילה “קאקודו”, שמה של חנות מתחרה לממכר וציוד היקפי לחיות מחמד ביבנה, היא התובעת. בהמשך לכך, חיפוש בגוגל של המילה “קאקדו” הפנה ישירות לאתר האינטרנט של הנתבע.

בית משפט השלום קבע כי במקרה זה התקיימה הטעיה, שכן הנתבע ביקש ליצור את הרושם המוטעה כי המבקש להגיע לאתר חנות התובעת הגיע למחוז חפצו. עם זאת, התביעה בגין עוולת גניבת עין נדחתה מאחר שהתובע לא הוכיח קיום מוניטין כנדרש (ת”א 10761-12-18).

ההבדל בין גניבת עין להפרת סימן מסחר

אנשים רבים מתבלבלים בין תביעה בגין עוולת גניבת עין לתביעה בגין הפרת סימן מסחר, ולעיתים אף סבורים שמדובר באותו דבר. בפועל, למרות שהמבחנים המשמשים לבחינת הדמיון זהים בשני המקרים, מדובר בשתי עילות משפטיות נפרדות ושמקורן בדינים שונים.

גניבת עין היא עוולה נזיקית, שמטרתה להגן על מוניטין לא רשום של עסק או מוצר, מפני חיקוי שעלול להטעות את הציבור לחשוב שמדובר באותו מקור מסחרי. לעומת זאת, הפרת סימן מסחר היא עוולה קניינית, שמקנה הגנה משפטית לבעל סימן מסחר רשום,  גם אם הוא טרם ביסס מוניטין בשוק.

כך, בעוד שגניבת עין מחייבת את התובע להוכיח שהציבור מזהה את המוצר או השירות עם העסק שלו (כלומר, שיש לו מוניטין בפועל), בתביעה בגין הפרת סימן מסחר, עצם הרישום החוקי של הסימן מעניק הגנה, גם בלי להוכיח הכרה רחבה.

הבחירה בין שתי העילות (ולעיתים שילובן יחד) תלויה בנסיבות המקרה, בשאלה האם הסימן רשום, האם קיימת הטעיה, ומהו סוג הסעד המבוקש. במקרים רבים, בעלי עסקים בוחרים להגיש תביעה כפולה, הן בגין הפרת סימן מסחר והן בגין גניבת עין, כדי למקסם את ההגנה המשפטית.

הליך התביעה בגניבת עין – שלב אחר שלב

תביעה בגין גניבת עין הינה מסובכת יחסית להוכחה, בעיקר בשל הצורך להראות כי לתובע יש מוניטין וכי קיימת אפשרות ממשית שהציבור יטעה לחשוב כי קיימת זיקה בין הצדדים. מדובר בהליך אזרחי שמתבסס על דיני עוולות מסחריות, ודורש הכנה מוקפדת, ראיות משכנעות וניהול נכון של ההליך המשפטי. להלן פירוט שלבי התביעה:

שלב ראשון- זיהוי ההפרה

איתור מוקדם של שימוש מטעה,  כגון שם מסחרי דומה, לוגו מחקה, עיצוב אריזה דומה או פרסום שנראה “ממוחזר”. חשוב להבחין בין תחרות לגיטימית לבין ניסיון לרכוב על המוניטין של התובע.

שלב שני- בחינה עצמית

לפני שרצים לפתוח בהליכים משפטיים, מומלץ לערוך בחינה פנימית ואובייקטיבית של עילת התביעה. לא כל דמיון בין עסקים מהווה בהכרח גניבת עין, ולעיתים מדובר בתחרות לגיטימית או בדמיון מקרי שאינו מטעה.

בשלב זה יש לשאול:

• האם עסק התובע אכן מחזיק במוניטין מוכח בקרב הציבור הרלוונטי?
• האם הציבור עלול להתבלבל בפועל ולחשוב כי המוצר או השירות של הצד השני קשור אלי?
• האם הדמיון הוא מהותי או שמדובר בפרטים שוליים?

מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בדיני קניין רוחני, שיוכל להעריך את עוצמת הטענות והסיכויים להצלחה.

שלב שלישי- איסוף ראיות

חשוב לתעד כל חומר שיכול לתמוך בטענת גניבת העין, כגון: דוגמאות לשימוש המטעה; ראיות למוניטין (למשל פרסומים קודמים והיקפי מכירות) וראיות להטעיה בפועל או פניות של לקוחות מבולבלים.

שלב רביעי- מכתב התראה

מקובל לפנות תחילה לנתבע במכתב התראה. המכתב יפרט את הממצאים, יציג את עמדת התובע באשר לגניבת העין, וידרוש את הפסקת השימוש המטעה באופן מיידי. במקרים מתאימים, תיכלל גם דרישה לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם.

יודגש כי על אף הרצון המובן “לצאת למלחמה” מייד, מכתב התראה אינו מיועד להיות אגרסיבי יתר על המידה, אלא להוות כלי אסטרטגי להשגת פתרון מהיר והוגן, לעיתים אף ללא צורך בפנייה לבית המשפט. ניסוח נכון של מכתב ההתראה עשוי להוביל להסדרה מוסכמת ולחסוך זמן, עלויות ונזק תדמיתי.

שלב חמישי- ניסוח כתב תביעה והגשתו לבית המשפט

אם ההתראה לא הובילה לפתרון, יש להגיש תביעה לבית המשפט (שלום או מחוזי, לפי היקף הסעד המבוקש).

אם קיים חשש לנזק מיידי (למשל השקת קמפיין מסיבי או פתיחת חנות מפרה), ניתן להגיש בקשה לצו מניעה זמני במקביל להגשת התביעה. בית המשפט ידון בבקשה כבר בתחילת ההליך, ולעיתים יורה להפסיק את השימוש עד להכרעה בתיק.

שלב שישי- ניהול ההליך המשפטי והכרעה

ניהול ההליך המשפטי בעניין עוולת גניבת עין, בדומה לרוב ההליכים האזרחים, כולל: הגשת כתב תביעה, הגשת כתב הגנה; גילוי מסמכים; חקירות עדים (לעיתים גם מומחים) ודיונים; הגשת סיכומים ופסק דין.

כמובן שבמהלך ההליך ניתן תמיד לפנות לגישור או להגיע להסכם פשרה.

שלב שביעי- הגשת ערעור במידת הצורך

ככל שהתביעה נדחתה, או שהסעד שנפסק אינו מספק, קיימת האפשרות להגיש ערעור לבית המשפט המוסמך. ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום יוגש למחוזי, וערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, יוגש לבית המשפט העליון.

הליך הערעור מתמקד בדרך כלל בשאלות משפטיות ובפגמים שנפלו בהכרעה, כגון טעות בקביעת הממצאים, בשיקול הדעת המשפטי, או בפרשנות הדין. לכן, חשוב לבחון את פסק הדין לעומק ולהתייעץ עם עורך דין באשר לסיכויי ההצלחה והמשמעויות האפשריות של ערעור.

חשוב להדגיש כי לא כל מקרה מצדיק ערעור. לעיתים, דווקא בחירה שלא לערער ולנסות לפתור את המחלוקת בדרכים חלופיות עשויה להיות הצעד הנבון.

סעדים עקב גניבת עין

מי שזוכה בתביעה בגין גניבת עין זכאי לשורה של סעדים, שמטרתם להגן על זכויותיו, להפסיק את ההפרה ולפצותו על הנזק שנגרם. הסעדים בתביעות גניבת עין נגזרים מהדין האזרחי, אך הם כוללים גם מאפיינים ייחודיים:

• צו מניעה קבוע- זהו הסעד המרכזי במסגרתו בית המשפט מורה לנתבע להפסיק לאלתר את השימוש המטעה, בין אם מדובר בשם מסחרי, אריזה, לוגו, סיסמה שיווקית, עיצוב מוצר או כל מרכיב אחר שעלול להטעות את הציבור.

• פיצוי כספי- התובע עשוי להיות זכאי לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו, כגון ירידה בהכנסות, פגיעה במוניטין או אובדן לקוחות.

עם זאת, מכיוון שלא תמיד קל להוכיח את היקף הנזק, במקרים רבים, תובעים עושים שימוש באפשרות שמקנה להם בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות ומגישים תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק. סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי של עד 100,000 ש”ח ללא צורך בהוכחת נזק כספי ממשי, ובלבד שהוכחה עצם ביצוע העוולה.

• השבת רווחים- במקרים מסוימים, ניתן לדרוש מהנתבע להשיב לתובע את הרווחים שהפיק מהשימוש הפסול, אף אם התובע עצמו לא הצליח להוכיח נזק ישיר. מטרת הסעד היא למנוע מצב בו מפר זכויות ייהנה מפירות ההפרה.

• פרסום תיקון או התנצלות- בית המשפט מוסמך להורות על פרסום פומבי של פסק הדין או התנצלות, לרוב כדי לשקם את המוניטין של התובע ולצמצם את הפגיעה בתדמיתו בעיני הציבור.

ניתן לראות כי סעדים אלה נועדו לא רק להעניק פיצוי אישי לתובע, אלא גם להרתיע מפרים פוטנציאליים.

הגנות מפני תביעות גניבת עין

לצד זכותו של בעל מוניטין להגן על הקניין שלו, עומדות לנתבע בתביעת גניבת עין מספר הגנות ואסטרטגיות משפטיות, המתמקדות בתום לב ותחרות לגיטימית. ההגנות המרכזיות הן:

• הגנת תום הלב ושימוש בשם עצמי- ככלל, אם עסק פעל בתום לב, מבלי לנסות לרכוב על מוניטין של גורם אחר או להטעות את הציבור, הוא עשוי לטעון להגנה מפני תביעת גניבת עין. בנוסף, החוק מכיר בזכותו של אדם לעשות שימוש בשמו שלו במסגרת עיסוקו, גם אם שם זה דומה לשם של עסק אחר.
• הפרכת יסוד המוניטין או ההטעיה- אחת ההגנות המרכזיות בתביעת גניבת עין היא שלילת קיומם של יסודות העוולה. הנתבע יכול לטעון כי לתובע לא קיים מוניטין מוכח בקרב הציבור, ולכן לא מתקיימת הזיקה בין העסק למאפיין הנתבע. לחלופין, ניתן לטעון כי לא מתקיים חשש סביר להטעיה, שכן אין דמיון ממשי בין המוצרים, השמות, האריזות או אמצעי השיווק – או שמדובר בקהלי יעד נפרדים.
• תחרות חופשית- גם כאשר מתקיים דמיון מסוים בין עסקים, לא כל חפיפה מהווה בהכרח גניבת עין. הנתבע עשוי לטעון כי מדובר בתוצאה טבעית של תחרות חופשית, שבו נעשה שימוש במונחים כלליים, אלמנטים עיצוביים שגרתיים או תיאורים מקובלים בענף. זאת, במיוחד כאשר מדובר בענפים בהם קיימת סטנדרטיזציה גבוהה, כמו מזון, אופנה או שירותים פיננסיים.

הגנות אלה מבטאות את האיזון שמבקש החוק לקיים בין הגנה על מוניטין לגיטימי לבין שימור מרחב של תחרות חופשית בשוק.

המלצות מעשיות

בין אם אתם בעלי עסק ותיק שמבקש להגן על המוניטין שצברתם, ובין אם אתם מקימים עסק חדש וחשוב לכם שלא להסתבך משפטית, אלה כמה כללים חשובים שיסייעו למנוע תביעות מיותרות:

• השקעה בבידול מובהק– מיתוג ברור, ייחודי ומקורי מפחית את הסיכון להטעיה ומקשה על עסקים “לרכב על הגב” של מתחרים.
• בדיקת שמות וסימנים מראש– לפני בחירת שם עסק, לוגו, עיצוב אריזה או סיסמה שיווקית, חשוב לבצע חיפוש, לבדוק את המתחרים בשוק ולוודא שהשימוש אינו עלול להיחשב לחיקוי מטעה.
• רישום סימני מסחר– מומלץ לרשום את שם העסק, הלוגו או סמלים מובהקים אחרים כסימני מסחר רשומים. כך ניתן להנות מהגנה רחבה יותר גם בלי להוכיח מוניטין בפועל.
• תיעוד של המוניטין– יש לשמור תיעוד פרסומים, קמפיינים, היקפי מכירה ועדויות מלקוחות, כדי שניתן יהיה להוכיח מוניטין בעת הצורך.
• שימוש זהיר בפרסום דיגיטלי– יש להימנע מהצגת מוצרים או שירותים כאילו הם קשורים למותג אחר. אין לעשות שימוש במילות מפתח או האשטאגים של מתחרים לצורך קידום.
• היוועצות משפטית שוטפת- בכל מקרה של ספק, שינוי מיתוג או כניסה לשוק תחרותי, כדאי להתייעץ עם עורך דין בתחום הקניין הרוחני.

בסופו של דבר, ההקפדה על תחרות הוגנת, מיתוג מקורי וניהול משפטי נכון מסייעת לא רק להימנע מתביעות, אלא גם לבנות נכס עסקי שמבוסס על אמון, בידול וערך מוסף אמיתי בעיני הלקוחות.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

הגבול בין תחרות עסקית לגיטימית לבין גניבת עין אינו תמיד חד וברור. עסקים רבים נעים במרחב דינמי של עיצוב, שיווק ומיתוג, ולעיתים, גם בלי כוונה רעה, עלולים להיקלע למצב משפטי רגיש של חיקוי או הטעיה. מנגד, בעלי עסקים ותיקים ומוכרים מוצאים עצמם לעיתים מתמודדים עם מקרים ברורים של ניסיון לרכוב על גב ההצלחה שלהם ולנצל את המוניטין שצברו בעמל רב.

בין אם אתם בצד התובע או הנתבע, חשוב להבין כי ניהול נכון של סכסוך בתחום הקניין הרוחני מתחיל בהבנת הכללים המשפטיים, ניתוח יסודות ההפרה ובחירה באסטרטגיה המתאימה ביותר.

לכן, במצבים של חשש לגניבת עין, או מנגד כשישנה אפשרות שהמיתוג או הפרסום שלכם ייתפסו כבעייתיים, מומלץ לפנות בהקדם לייעוץ משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בקניין רוחני יוכל לבחון את נסיבות המקרה, להעריך את עוצמת הטענות ולסייע לכם לגבש תגובה אפקטיבית ומידתית שתגן על זכויותיכם, תצמצם סיכונים, ותאפשר לעסק להמשיך לצמוח בביטחון.