כאשר סימן מסחר עלול לגרום לציבור לחשוב בטעות שמוצר או שירות מסוים שייך ליצרן, ספק או אזור גאוגרפי מסוים, סימן מסחר יחשב למטעה. הדין בישראל, רואה בהטעיה פוטנציאלית של הציבור כסיבה לגיטימית לסירוב רישום. במקביל, עסקים המשתמשים בסימן מטעה עלולים להיתבע בגין פגיעה בזכויות קניין רוחני, גם אם לא התכוונו לכך.
תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם הולכים בסופרמרקט ורואים גבינה בשם זר שנשמע לכם מוכר: “GUDA”. העיצוב בצבעי דגל הולנד, אדום, לבן וכחול, רק מחזק את התחושה שמדובר בגבינת גאודה הולנדית קלאסית. אבל כשאתם פותחים את האריזה בבית, מתברר שמדובר בכלל בגבינה תוצרת ישראל.
זה אולי נשמע כמו תרגיל מחשבתי, אולם מדובר במקרה אמיתי. בשנת 2020 ביקשה חברה ישראלית לרשום את סימן המסחר “GUDA”, מעוצב בצבעי אדום, לבן וכחול. רשם סימני המסחר דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי קיים חשש ממשי שהצרכן יוטעה לחשוב שמדובר במוצר מיובא מהעיר Gouda בהולנד, בעוד שלמעשה מדובר בגבינה תוצרת ישראל.
המקרה הזה ממחיש כי גם כשאין זהות מוחלטת בין שמות או סמלים, סימן מסחר עשוי להיפסל אם יש סבירות גבוהה שהוא יטעה את הציבור לגבי מקור המוצר, איכותו, זהות היצרן או הקשרו המסחרי.
בהתאם לכך, החוק והפסיקה בישראל מקנים חשיבות עליונה להגנה על הציבור מפני הטעיה, ומנסחים שורת מבחנים וקריטריונים ברורים לקביעה מתי סימן מסחר נחשב למטעה. במדריך הבא נסקור מהם אותם מבחנים, כיצד הם מיושמים בפועל ומה כדאי לדעת לפני שמעצבים לוגו או בוחרים שם למוצר חדש.
קריטריונים לקביעת הטעיה
הקריטריון המרכזי בדין הישראלי לקביעת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור בסימני מסחר הוא המבחן המשולש, מסגרת ניתוח המורכבת משלושה מבחני משנה. המבחן הראשון, והמשמעותי ביותר, הוא מבחן המראה והצליל.
מבחן המראה והצליל
מבחן זה בודק האם הסימן המבוקש דומה לסימן מסחר קיים, חזותית או פונטית, במידה שעלולה ליצור בלבול אצל הצרכן הסביר. ההשוואה אינה מתבצעת בניתוח לשוני-טכני, אלא מתוך נקודת מבטו של הצרכן הממוצע.
הדגש הוא על הרושם הראשוני, כלומר איך נראה הסימן בקריאה מהירה, בהצצה על המדף או בשמיעה בפרסומת. ההנחה הבסיסית היא כי לרוב, לצרכנים אין זיכרון מושלם ובנוסף הם לעיתים לא יבחינו בין הדקויות השונות אשר יש בין הסימנים.
בהמשך לכך, גם כאשר קיימים הבדלים באות, בתחביר או בכתיב, אם המראה הכללי או הצליל הכולל דומה במידה שעלולה להוביל לבלבול, הסימן עלול להיפסל. כך למשל, כפי שראינו, ההבדל בין האיות “GUDA” לבין המילה”GOUDA” , לא הספיק כדי למנוע את החשש להטעיה.
במקרה אחר, נדונה תביעה של חברת “טעם טבע” כנגד מתחרה בגין שימוש בסימן mega replex””. טעם טבע טענה כי הסימן דומה עד כדי הטעיה לסימן הרשום שבבעלותה “מגה-גלופלקס”. בית המשפט העליון קבע כי אף שהסימנים שונים זה מזה מבחינה חזותית, הצליל הדומה עלול ליצור בלבול אצל הצרכן הממוצע שמאזין לפרסומת רדיופונית ואינו רואה את השם הכתוב (רע”א 5454/02).
מבחן חוג הלקוחות וסוג הסחורות
מעבר לדמיון בשם או בעיצוב, רשם סימני המסחר בוחן שתי שאלות מרכזיות נוספות:
האחת – האם המוצרים או השירותים של הסימן המבוקש פונים לאותו חוג לקוחות כמו אלה של סימן שכבר רשום; והשנייה – האם הם משתייכים לאותה קטגוריה מסחרית או עוסקים בתחום קרוב. ככל שהתשובה לשתי השאלות חיובית, כך גוברת הסבירות להטעיה.
חוג הלקוחות
כאשר שני הסימנים פונים לאותו קהל יעד, למשל לצרכנים פרטיים, לקהל מקצועי מצומצם, או לקבוצת גיל מסוימת, די בדמיון חלקי כדי לחשוש להטעיה. זאת, משום שהסבירות שצרכן ייתקל בשני הסימנים באותו הקשר, ותיווצר אצלו תחושת בלבול, עולה משמעותית.
כך למשל, בפרשת “מגה-גלופלקס”, שני המוצרים, שווקו לצרכנים מן השורה, שמאזינים לפרסומות ברדיו ואינם נחשפים לשמות המוצרים בכתב. בנסיבות אלה, כאשר חוג הלקוחות היה בעצם חופף, נוצר חשש ממשי מאוד להטעיה.
לעומת זאת, בפרשה אחרת, רשם סימני המסחר דחה התנגדות של חברת הרכב “יגואר”, בעלת סימן המסחר Jaguar”” לרישום סימן המסחר “jager” על ידי חברת לשיווק אופניים חשמליים. אף שנמצא דמיון מסוים בין הצלילים, רשם סימני המסחר קבע כי קהלי היעד שונים בתכלית, וכי צרכן סביר המחפש רכב יוקרה אינו צפוי להניח שמדובר במותג הקשור לאופניים חשמליים.
כמו כן, יש להביא בחשבון את מאפייניו של חוג הלקוחות: ככל שמדובר בציבור רחב ובלתי מקצועי, גובר החשש להטעיה. לעומת זאת, כאשר קהל היעד מורכב מאנשי מקצוע מנוסים, כגון רופאים, מהנדסים או יועצי השקעות, רמת הזהירות והבקיאות נחשבת גבוהה יותר, ולכן גם דמיון משמעותי לא בהכרח יביא לפסילת הסימן.
סוג הסחורות
מבחן זה בודק האם המוצרים או השירותים של הסימן המבוקש משתייכים לאותו סוג, קטגוריה מסחרית או תחום עיסוק כמו אלה הכלולים בסימן הרשום. אין הכרח לזהות מוחלטת, די בקיומה של זיקה מסחרית או עניינית, אשר עשויה לגרום לצרכן לחשוב בטעות כי מדובר במוצרים שמקורם זהה, או שיש ביניהם קשר עסקי.
כאשר מדובר במוצרים מאותו תחום עיסוק, למשל, קוסמטיקה ומוצרי טיפוח, גם הבדל מסוים לא ימנע את קיומו של חשש להטעיה. לעומת זאת, כאשר מדובר במוצרים מתחומים שונים לחלוטין, לדוגמה, בין שירותי תוכנה לבין מוצרי חשמל למטבח, גם דמיון חזותי או פונטי ניכר לא יוביל בהכרח לפסילה.
הפסיקה בישראל אף מעניקה משקל למהות המוצר או השירות. ככל שמדובר במוצר יקר או חיוני, כמו רכב, טלוויזיה או טיפול רפואי, ההנחה היא שהצרכן יפעל בזהירות, יקרא את המידע המלא וישווה בין חלופות, ולכן פוחת החשש שיתבסס על רושם שטחי בלבד.
בנוסף, נבחנת גם תדירות השימוש: האם מדובר ברכישה חד-פעמית או שגרתית, קצרה או מתמשכת? מוצרים לשימוש יומיומי נרכשים לעיתים מתוך שגרה או הרגל, ולכן החשש לטעות בזיהוי גבוה יותר. לעומת זאת, כאשר מדובר במוצרים המחייבים החלטה מושכלת, נצפה מהצרכן להפעיל שיקול דעת נרחב יותר, מה שמצמצם את פוטנציאל ההטעיה.
מבחן יתר הנסיבות והשכל הישר
המבחן השלישי משמש כמעין “שסתום בטיחות” פרשני. מטרתו לאפשר לרשם סימני המסחר ולבתי המשפט להביא בחשבון שיקולים רחבים ונסיבתיים, שאינם נלכדים במסגרת הנוקשה של מראה, צליל, חוג הלקוחות וסוג הסחורות.
לדוגמא, במסגרת מבחן זה יילקחו בחשבון שיקולים של תום לב מטעם שני הצדדים (האם המבקש מנסה “לרכב” על המוניטין של סימן קיים ומנגד האם בעל הסימן ידע ולא התריע במשך זמן רב), האם היתה מערכת יחסים קודמת בין הצדדים ובאיזה אופן המוצר או השירות נמכר (אונליין לעומת רשתות שיווק פיזיות).
לצד שיקולים אלה, במקרים רבים, מה שמכריע את הכף הוא השכל הישר ותחושת הבטן הצרכנית, כפי שהיא נלכדת בעיני ההיגיון הבריא.
כך לדוגמא, הרשם לסימני מסחר קיבל בקשה של חברה למכירת קנאביס רפואי לרישום סימן המסחר “FREUD”. הרשם לסימני מסחר ציין כי על אף שהשם “פרויד” מוכר בכל העולם, השכל הישר מורה כי לא מתקיימת סבירות ממשית כי צרכנים יוטעו לחשוב שמקורם של מוצרי הקנביס של המבקשת הוא באבי תורת הפסיכואנליטיקה שנפטר בשנת 1939.
דוגמה זו ממחישה כיצד, מעבר למבחנים הטכניים, תפקידו של מבחן יתר הנסיבות הוא לאזן בין כלל המרכיבים ולהביא להכרעה שמכבדת גם את מורכבות השוק וגם את ההיגיון הבריא של הצרכן הסביר.
עילות לסירוב רישום סימן מטעה
בעל סימן מסחר רשום מקבל זכות בלעדית להשתמש בסימן בהקשר למוצרים או לשירותים המסומנים בו. במילים אחרות, סימן המסחר מופקע מהמרחב הציבורי והופך לנכס פרטי, מה שמחייב הקפדה יתרה מצד הרשויות על כך שלא ייווצר בלבול או פגיעה בציבור.
העילות המרכזיות לסירוב רישום סימן מחמת היותו מטעה מעוגנות בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], וכוללות בין היתר את המצבים הבאים:
- זהות היצרן או נותן השירות- כאשר הסימן עלול ליצור רושם שגוי לגבי מי עומד מאחורי המוצר או השירות.
- מוצא גיאוגרפי- דין זה חל כאשר הסימן מרמז על מקור גיאוגרפי שגוי, באופן שעלול להטעות את הציבור.
כך למשל, בתי המשפט בישראל ובעולם ככלל לא מאפשרים רישום של סימן הכולל את המילה “שמפניה” למוצר שאינו מגיע מאזור שמפיין בצרפת, גם אם מדובר ביין מבעבע.
- זהות המוצר או השירות– כאשר הסימן יוצר רושם שהוא מתייחס למוצר מסוים, בעוד שבפועל מדובר במוצר שונה.
- איכות המוצר או הקשר מסחרי– כאשר הסימן משרה רושם שגוי באשר לאיכותו של המוצר או לשיתוף פעולה מסחרי, אף שאין לכך כל בסיס.
כך למשל, סביר להניח שבקשה לרישום סימן מסחר הכולל את המילה “Gold”, המוגשת על ידי חברה המייצרת תכשיטים מחומרים זולים, תידחה זו על ידי הרשם לסימני מסחר. לעומת זאת, הסימן “מיץ פז” לסימון מיץ תפוזים, אינו מעורר בקהל את הרושם שהסחורה קשורה עם זהב, ולכן התקבל בעבר לרישום.
יצוין כי סירוב על בסיס חשש להטעיה אינו מצריך כוונת זדון מצד מבקש הסימן. די בכך שצירוף הנסיבות, למשל דמיון חזותי או פונטי, קהל יעד משותף או סוג סחורות דומה, יוצר פוטנציאל ממשי להטעיה כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
השלכות משפטיות של שימוש בסימן מסחר מטעה
רשם סימני המסחר נוטה לדחות בקשות לרישום סימנים שיש בהם פוטנציאל להטעיית הציבור, גם אם לא הוגשה כל התנגדות מצד גורם שלישי.
ואולם, גם אם הבקשה אושרה והסימן מסחר, אין בכך חסינות מוחלטת. גם סימן מסחר רשום עשוי לעמוד לביקורת משפטית, אם יתברר בדיעבד כי השימוש בו גורם להטעיה בפועל.
במקרים כאלה, בעל הסימן עלול להתמודד עם השלכות כגון:
- בקשות למחיקת הסימן– בתוך חמש שנים ממועד הרישום, ניתן להגיש בקשה למחיקת הסימן מהמרשם, בין היתר, בטענה שהוא מטעה.
- תביעות אזרחיות– צד שנפגע מהשימוש עלול לתבוע את בעל הסימן ולדרוש פיצויים בעילות שונות (למשל: הפרת סימן מסחר, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט או פגיעה במוניטין).
- צו מניעה– בית המשפט רשאי להורות על הפסקת השימוש בסימן, ובמקרים מסוימים גם על שינוי מיתוג, הסרת פרסומים ואף החזרת רווחים שהושגו כתוצאה מהשימוש המפר.
- אחריות פלילית– שימוש מטעה בסימן מסחר עלול להיחשב, בנסיבות מסוימות, גם כעבירה פלילית על פי חוק העונשין או פקודת סימני המסחר.
ניתן לראות כי רישום סימן מסחר אינו “חותמת כשרות” לשימוש בו בפועל, אלא נושא בחובו סיכונים משפטיים ניכרים במקרה של הטעיה. ובכל מקרה של ספק, מומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בדיני קניין רוחני.
ערעור על החלטות רשם סימני המסחר
ניתן לערער בזכות על רוב ההחלטות של רשם סימני המסחר, כולל סירוב לרשום סימן מחמת היותו מטעה, לבית המשפט המחוזי. בית המשפט, מוסמך לדון מחדש בשאלות עובדתיות ומשפטיות כאחד, ולשנות את ההחלטה אם מצא כי נפל בה פגם.
עם זאת, חשוב להבין כי בית המשפט לא מתערב בקלות בהחלטות מקצועיות של רשם סימני המסחר, שכן ההנחה היא שהחלטות הרשם מבוססות על ניסיון יישומי, שיקול דעת מסחרי והכרת השוק הרלוונטי.
בהמשך לכך, מומלץ מאוד לפעול באופן מושכל כבר בשלבים המוקדמים של ההליך, ולהגיש בקשה לרישום סימן מסחר כשהיא ערוכה כהלכה, מגובה בטיעונים משפטיים וראיות מתאימות.
איך עורך דין לסימני מסחר יכול לסייע?
עורך דין המתמחה בסימני מסחר מספק ליווי מקצועי חיוני לאורך כל הדרך, החל משלב התכנון המוקדם ועד לאחר סיום הרישום.
כבר בשלב הראשוני, עורך הדין מבצע בדיקות עומק במאגרי סימני המסחר, מאתר סימנים דומים או בעייתיים, ומסייע לזהות מראש סימנים שעלולים להיחשב כמטעים או להידחות. בכך, הוא חוסך ללקוח זמן, כסף וחשיפה משפטית עתידית.
בהמשך, הוא מנסח את הבקשה באופן מדויק ובהתאם לדרישות הדין, ומלווה את הלקוח לכל אורך ההליך מול רשם סימני המסחר, לרבות השגת תיעוד תומך והצגת טענות משפטיות מבוססות.
במקרה של השגה מטעם הרשם לסימני מסחר או התנגדות מצד צד שלישי, עורך הדין בונה אסטרטגיית תגובה, כולל גיבוש ראיות, תצהירים ואף חוות דעת מומחים, ומייצג את הלקוח בדיונים בפני רשם סימני המסחר.
מעבר לכך, עורך הדין מעניק ליווי משפטי שוטף גם לאחר הרישום, למשל:
- בהגנה מפני שימוש מפר של מתחרים;
- בהתמודדות עם תביעות בטענה לסימן מטעה;
- בניהול נכון של הזכויות מול מפיצים, משווקים ושותפים עסקיים;
- וברישום סימנים נוספים במדינות אחרות או בתחומי פעילות חדשים.
ליווי משפטי מקצועי הוא לא רק עניין טכני, אלא כלי אסטרטגי להגנה על המוניטין, הזהות והנכסים המסחריים של העסק.
להרחבה בנושא הליך רישום סימן מסחר, ראו:
רישום סימן מסחר – הבקשה והשלבים ברישום | עורך דין סער גרשוני
סימן מסחר מטעה? המחיר עלול להיות כבד
הביטוי “על טעויות משלמים” מקבל משמעות מוחשית במיוחד כשמדובר בסימני מסחר. שימוש בשם, בלוגו או בעיצוב שעלולים להטעות את הציבור, גם אם נעשו בתום לב, עלול להוביל לסירוב רישום מצד רשם סימני המסחר, למחיקת הסימן מהרשומות, ואף לחשיפה לתביעות כספיות בגין גניבת עין, הפרת זכויות, ועשיית עושר ולא במשפט.
בעולם עסקי תחרותי, שבו מיתוג הוא אחד הנכסים היקרים ביותר של כל עסק, חשוב לא רק לבחור סימן קליט ובעל נוכחות, אלא לוודא שהוא כשיר לרישום ואינו מטעה את קהל היעד.
ליווי משפטי מקצועי של עורך דין המתמחה בסימני מסחר עשוי להיות ההבדל בין מיתוג מנצח לבין הסתבכות משפטית יקרה. תכנון נכון מהשלב הראשון ימנע טעויות, יחסוך בעלויות עתידיות וישמור על המוניטין שבניתם.
